החלטה בתיק ת"פ 2551-09-11

1.         לפניי בקשה שהגישו הנאשמים 4-1 (להלן- הנאשמים) לבטל את כתב האישום שהוגש נגדם מחמת "הגנה מן הצדק" (להלן - הבקשה).

2.         מדינת ישראל, המאשימה (להלן - המאשימה) מתנגדת לבקשה.

3.         עובדות כתב האישום בתמצית -

א.         הנאשמת 1  (להלן - הנאשמת) הינה חברה שבבעלותה בית מלון קלאב הוטל אילת (להלן - המלון) הממוקם בעיר אילת. הנאשמים 4-2 הינם נושאי משרה בנאשמת.

ב.         על פי כתב האישום שהוגש כנגד הנאשמים, ביום 1.10.09 הגישה עובדת המלון, אשר עבדה כפקידת אחזקה, תלונה למשרד התמ"ת.

ג.          לאחר קבלת התלונה פנה משרד התמ"ת לנאשמת בבקשה להמציא פרטים אודות התלונה שהוגשה ובמענה לפניית משרד התמ"ת, פוטרה העובדת.

ד.         כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום בגין עבירות על חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין), התשנ"ז - 1997.

4.         טענות הנאשמים בתמצית -

א.         כתב האישום מייחס לנאשמים פיטורי עובדת בשל כך שהגישה תלונה כנגדם למשרד התמ"ת. העובדת אכן פנתה למשרד התמ"ת אולם דובר בתלונה זניחה שלא עסקה בחשיפת שחיתות אלא בפגיעה מינורית בתנאי עבודתה.

ב.         למרות שהנאשמים טענו כי העובדת פוטרה בשל צמצום משרתה ואף צירפו ראיות לאימות טענותיהם, בחרה המאשימה להגיש אישום ראשון מסוגו בעבירה פלילית על החוק לחושפי שחיתויות ואף יצאה בפירסום יזום חסר היקף בעיתונות.

ג.          המתלוננת פוטרה בשל צמצומים ועל אף שהוצעה לה משרה חלופית, היא לא היתה מעוניינת בה. לנאשמת לא היה כל עניין לפטרה, שכן דובר בעובדת טובה. המתלוננת התלוננה לא אחת, גם בשנים קודמות, על תנאי העסקתה, לעיתים בצדק, וגם אז לא פוטרה.

ד.         בדיקת חומר הראיות בתיק העלתה מזכר של חוקר הממונה על החקירה, מר יאן לה גנק, ולפיו במהלך החקירה המתלוננת מסרה לו שני תקליטורים ובהן הקלטות המבססות, לגישתה, את טענותיה ואת דברי העדים מטעמה, כאילו פיטוריה היו על רקע תלונתה האחרונה. לפי המזכר, החוקר החזיר את התקליטורים למתלוננת לאחר בדיקה, ולאחר שקבע כי אינם רלבנטיים לחקירה.

ה.         הנאשמים דרשו לקבל את אותם תקליטורים שלדברי החוקר "אינם קשורים לחקירה", והתמלילים אכן הועברו לידיהם. מן התמלילים עולה כי המתלוננת ערכה סדרת שיחות טלפון עם חבריה, עובדי המלון, אשר הינם עדי התביעה המופיעים בכתב האישום ולמעשה שיבשה את החקירה, הטרידה את העדים ותיאמה גרסאות.

ו.          המתלוננת אף הגדילה לעשות והבטיחה לעד העיקרי טובות הנאה כספיות בתמורה לעדותו כשהכל מוקלט ומתועד בתמלילי השיחה אשר הוסתרו, בשלב ראשון, והועברו רק לדרישת הנאשמים.

ז.          הנאשמים פנו למאשימה בבקשה לבטל את כתב האישום לאור הנסיבות המיוחדות וכן נוכח חומר הראיות שהציגו לפני המאשימה. המאשימה הסכימה לבטל את כתב האישום בכפוף להודאה מלאה ופומבית בתקשורת מצד הנאשמים בביצוע העבירה המפורטת באישום, בקיום יום עיון בו תוסבר חומרת העבירה ודרישות נוספות.

ח.         משסירבו הנאשמים להודות בעבירה שלא ביצעו, הותרו ההליכים על כנם. נגד המתלוננת והאחרים שעברו עבירות חמורות של שיבוש הליכי משפט, לא ננקט כל הליך פלילי ואף לא נפתחה חקירה. המאשימה אף נקטה בפעולה שסיכלה כל אפשרות חקירה - היא הזמינה את המתלוננת למשרד התמ"ת למסירת עדות נוספת בה ניתנה לה הזדמנות להבהיר את השיחות.

ט.         על הרשות מוטלת החובה לפעול ביושר ובהגינות ולהפעיל את סמכויותיה באופן שיוויוני כלפי האזרחים. התנהגות הרשות במקרה זה מצדיקה ביטול כתב האישום מטעמי הגנה מן הצדק.

י.          התנהלותה של המאשימה מעלה שורה של מחדלים והתנהלות מקוממת - המאשימה החזירה לידי המתלוננת את התקליטורים ובהם חומר חקירה רלבנטי ומשמעותי, לא ערכה חקירה בעניין כנגד המתלוננת והעדים הנוספים, לא ערכה בירור עם החוקר שהתרשל, הזמינה את המתלוננת לחקירה במשרדי התמ"ת על מנת להסביר את תוכן דבריה במקום לפתוח בחקירה כנגדה ואף סיכלה כל אפשרות לעשות כן בעתיד. דברי המתלוננת, בעדותה הנוספת, בהם היא מוסיפה על עדותה הקודמת כאילו החוקר אמר לה שכלל לא הקשיב לתקליטורים טרם החזרתם אליה, סותרים את מזכרו של החוקר לפיו האזין לתקליטורים ומצא כי הם אינם רלבנטיים.

יא.        התעקשותה של המאשימה על האישום, כאשר מנגד כל שאר העבריינים לכאורה כלל לא נחקרו, מהווה אכיפה בררנית.